פסק-דין בתיק ע"פ 1158-08-11

השופט א' קיסרי:

בפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת טל תדמור-זמיר) אשר ניתן ביום 13.7.11 בת"פ 6988-05-08. בגזר הדין הוטל על כל אחד משלושת המערערים עונש מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלוננים. שלושת הערעורים, שהדיון בהם אוחד, מופנים כלפי חומרת העונש.

רקע וההליכים בבית משפט קמא

בת"פ 6988-05-08 הוגש כתב אישום (שתוקן) כנגד ארבעה נאשמים, ששלושה מהם מערערים בפנינו: נאשם 2 - אושרי וקנין, המערער בע"פ 7633-08-11 (" וקנין"); נאשם 3 - עזרא גנני, המערער בע"פ 11238-08-11 (" גנני"); ונאשם 4 - יוסף ג'אן, המערער בע"פ 1158-08-11 (" ג'אן").

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 25.5.08 בשעה 01:10 או בסמוך לכך התפרצו הנאשמים בצוותא לדירה בקריית חיים באמצעות מפתח מותאם שבעזרתו פתחו את דלת הכניסה לדירה. הנאשמים נטלו מהדירה תכשיטים רבים וכרטיס אשראי. גנני סייע לשאר הנאשמים כאשר המתין להם מחוץ לדירה ושמר שלא יופרעו במעשיהם.

המערערים הואשמו בהתפרצות למקום מגורים בצוותא, עבירה לפי סעיף 406(ב) +29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז (1977) (" החוק"); ובגניבה בצוותא, עבירה לפי סעיף 384 לחוק +29(ב) לחוק.

תחילה כפרו המערערים בעובדות כתב האישום וחלק מהראיות נשמעו, אולם לאחר מכן תוקן כתב האישום ביחס לגנני, ובישיבת בית המשפט מיום 7.12.10 חזרו בהם המערערים מכפירתם והודו בעובדות כתב האישום המתוקן. וקנין וג'אן הורשעו בעבירות התפרצות בצוותא למקום מגורים וגניבה בצוותא וגנני הורשע בסיוע לאותן עבירות. לאחר מכן הורה בית משפט קמא על הגשת תסקירי שירות מבחן בנוגע למערערים.

בתסקיר בעניינו של וקנין המליץ שירות המבחן להטיל עליו ענישה מוחשית של מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד ענישה מותנית ופיצוי למתלונן.

בעניינו של גנני צוין בתסקיר כי שירות המבחן התרשם שהוא חסר כוחות הנדרשים לשינוי, ומאחר וניתק קשר עם שירות המבחן לא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו. בתסקיר משלים שהוגש ביום 29.5.11 נאמר כי גנני שולב בטיפול במסגרת הרשות לשיקום האסיר וכי שירות המבחן התרשם שהוא מגלה רצון ונכונות לשנות את אורחות חייו ומעוניין להשתלב בטיפול במסגרת הרשות לשיקום האסיר. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה של שמונה עשר חודשים, התחייבות ומאסר על תנאי.

בתסקיר בעניינו של ג'אן נאמר כי הוא מתקשה לווסת דחפים ולתפקד באורח תקין לאורך זמן, וכי הוא מבטא מוטיבציה חיצונית בלבד לשינוי התנהגותו העבריינית. משכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו והמליץ על ענישה קונקרטית ומוחשית.

בבואו לגזור את דינם של הנאשמים עמד בית משפט קמא על חומרת העבירות שבהם הורשעו וציין את שיקולי החומרא והקולא בעניינם. לחומרא שקל בית משפט קמא את עברם הפלילי של הנאשמים וכן את העבירות שבהן הורשעו ואת נסיבות ביצוען. לקולא שקל את נסיבותיו האישיות של כל נאשם כפי שפורטו בתסקירים, וכן את הודאתם אשר חסכה זמן שיפוטי יקר. בית משפט קמא שקל גם את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד לגזירת הדין, אולם לבסוף החליט להעדיף את ההגנה על האינטרס הציבורי על פני ההגנה על האינטרס האישי של כל אחד מהנאשמים. בית משפט קמא ציין כי על אף השוני, בנסיבות האישיות ובעבר הפלילי של המערערים, הוא לא ראה להבחין בין אלו מהם שעברו עבירה זהה ולהטיל עליהם עונשים שונים. בסופו של דבר גזר בית משפט קמא את עונשם של הנאשמים כדלהלן: וקנין וג'אן נידונו לשישה עשר חודשי מאסר בפועל, עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי לא יעברו עבירות רכוש מסוג פשע, חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי לא יעברו עבירות רכוש מסוג עוון ופיצוי כספי בסך 2000 ש"ח למתלוננים.

גנני נידון לשמונה חודשי מאסר בפועל, חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי לא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע או עוון ופיצוי כספי בסך 1000 ש"ח למתלוננים.

כאמור, הערעורים מכוונים כנגד חומרת העונשים.

טענות הצדדים

המערערים טוענים כי העונשים שהוטלו עליהם חמורים יתר על המידה והם מבקשים להקל בעונשם באופן שמאסרם לא ירוצה מאחורי סורג ובריח.

וקנין טוען כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא הבחין בינו לבין שותפיו לעבירות וגזר את דינו באופן זהה לאחרים. לטענתו, בית משפט קמא לא נתן משקל לכך כי הוא מעולם לא היה בכלא, כי עבירתו הפלילית האחרונה הייתה בשנת 1998 וכי מעולם לא הורשע בעבירה של התפרצות למקום מגורים. עוד הוא טוען כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד היום, תקופה של יותר משלוש שנים, אשר במהלכה לא הוגשו כנגדו כתבי אישום חדשים וכי במשך כל התקופה הזו הוא שהה במעצר בית בשעות הלילה, וממועד הכרעת הדין ועד עתה בוטלו התנאים המגבילים שהוטלו עליו. עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לדבריו של וקנין קודם למתן גזר הדין ולעדות האופי מטעמו, וכי בית משפט קמא טעה כשלא אימץ את המלצת שירות המבחן ולא נתן משקל לאינטרס השיקום שלו.

גנני טוען כי היה על בית משפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו ולהעדיף את האינטרס השיקומי על פני האינטרס הציבורי. הוא טוען כי על אף הרשעותיו הקודמות, זהו עונש המאסר הראשון שנגזר עליו, למעט עונש מאסר בגין עבירה שהורשע בה לאחר ביצוע העבירות דנן. עוד הוא טוען כי מאז שוחרר ממאסרו ביום 3.11.10 הוא שינה את אורחותיו, החל לעבוד בעבודה מסודרת והוא מפרנס את משפחתו, כי לא נפתחו נגדו תיקים פלילים והוא השתלב בטיפול במסגרת הרשות לשיקום האסיר, והוא מבקש להתחשב בכך שמאז ביצוע העבירה חלפו כשלוש שנים וששליחתו לכלא תקטע את הליך שיקומו המוצלח.

ג'אן טוען כי מסקנותיה של קצינת המבחן בתסקיר שהוגש בעניינו הן שגויות וכי היה על בית משפט קמא להחזיר את עניינו לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר משלים. הוא טוען כי עלה בידו להיגמל מסמים לאחר שעבר הליך גמילה ארוך טווח במרכז לנפגעי סמים וכי הוא מטופל על ידי עובדת סוציאלית מזה תקופה ארוכה. לטענתו, מסקנתה של קצינת המבחן שלפיה הוא אינו בשל לטיפול נסתרה על ידי העובדת הסוציאלית מהמרכז לנפגעי סמים, אשר לדבריה הוא זקוק לטיפול, יודע לקבלו ורוצה בו. עוד נטען כי עברו הפלילי הוא ברובו על רקע שימוש בסמים וכי עונש המאסר היחיד שריצה היה בשנת 1978. נטען גם כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד היום, ולכך שמיום מתן הכרעת הדין ועד היום הוא משוחרר ללא כל תנאים מגבילים ובמשך כל התקופה לא הואשם בביצוע עבירות נוספות. עוד נטען כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לדבריו של ג'אן ולעדויות האופי מטעמו ואף לא לגילו ולמצבו הרפואי.

המדינה עתרה לדחיית הערעורים.